מורשת ותרבות מקומית

בדובאי קיימת נכוחות של למעלה מ-200 לאומים, ולפיכך הלבוש של אנשים עשוי להיות מגוון ביותר - אולם הלבוש המסורתי של איחוד האמירויות הוא בולט וייחודי. ניתן לראותו בכל רחבי העיר.

 

הלבוש האמירתי הלאומי הוא סמל לגאווה ולזהות שעוצבה מתוך שילוב בין נוחות לבין דבקות באמונות דתיות. בדובאי גברים לובשים בגד כותנה לבן ורפוי שמגיע עד הקרסול, הידוע בשם קאנדורה או דישדאשה. הראש עטוי גוטרה, שמוחזקת במקומה על ידי עגאל, שהוא סוג של מיתר שחור. לבוש זה נועד במקור להגן על הפנים מהסביבה המדברית הקשה.

באופן מסורתי, נשים בדובאי לובשות עבאיה – מעיל שחור קל וארוך אשר מונח בקלילות מעל בגדיהן. הן לובשות אותו מעל ביגוד בסגנון מערבי, או מעל שמלה מסורתית באורך מלא ובעלת שרוול ארוך שידועה בשם ג'לאביה. לעתים קרובות הן עוטות על ראשן צעיף שחור בשם שאילה. 

יודעים להבדיל בין קאראק לבין צ'באב? ומה ההבדל בין לוקאימאט לבין לאבנה? למרות שדובאי מפורסמת באפשרויות לסעודות מדהימות, המטבח האמירתי המקומי בולט בהחלט. בקרו באחת  המסעדות האמירתיות  הרבות וטעמו את המנות הטעימות שהן מציעות. הנה כמה מהן, בתיאבון!

 

גמל: מוגש בדרכים שונות – לרוב עם אורז או בצורת המבורגר.

תמרים: פרי מתוק וטעים, לרוב ממולא במעדנים אחרים, כגון אגוזים.

פוגה דה-יאי: מנת אורז עם עוף צלוי מושרה בתבלינים אמירתים.

קאהווה: קפה שחור מסורתי, שנמזג לרוב מתוך 'דאלה'.

חאריס: חיטה מבושלת, מרוסקת או טחונה, מעורבת עם בשר ותבלינים.

כאבסה: אורז בסמטי ובשר מתובלים בזעפרן, אגוז מוסקט ותבלינים נוספים.

קאראק צ'אי: תה עם תערובת תבלינים שמקורו בתת-היבשת ההודית.

לוקאימאט: כיסונים מתוקים ודביקים, מצופים בסירופ תמרים.

שורבאט עדאס: מרק עדשים טעים עם תבלינים עדינים - לרוב מוגש כמנה ראשונה.

שוואה: טלה בבישול איטי, אגוזים קלויים, צימוקים ואורז - ידוע גם בשם 'אוזי'. 

‘חסאן אל-דיאפה’ (או בלשוננו ‘הכנסת אורחים’) היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים הבדואי, שמקורו במסורות של החיים במדבר. רבים סבורים גם שאמונות דתיות וכבוד לאורחים הולכים יד ביד - ומנהגים אלה בהחלט נמשכים בדובאי כיום. הבה נסביר את העקרונות הבסיסיים.

 

מרחבא: המילה הערבית לביטוי 'ברוכים הבאים', משמשת עם הכניסה לביתו של אדם.

סלאם עלייכום: “שלום עליכם” – והתשובה לכך היא “ווא עלייכום סלאם”.

קאהווה: לעתים קרובות יוגש לאורחים קפה שחור לפני הארוחה. זכרו להחזיר את הספל הריק שלכם ביד ימין.

צניעות: מבקרים בבית של בן המקום? העדיפו ביגוד ארוך ורפוי שמכסה את הגוף. בדרך כלל נהוג להשאיר את הנעליים ליד דלת הכניסה.

אף אל אף: באיחוד האמירויות, גברים אמירתים רבים נוהגים לגעת אף אל אף או להחליף נשיקות על הלחי כשהם נפגשים לראשונה. מבקרים לא חייבים לנהוג על פי מסורת זו.

מאג'ליס: בבתים רבים יש חדר אירוח ששמור להזדמנויות מיוחדות או לאירוח אורחים. בדרך כלל הוא מכיל מושבים נמוכים וכריות, זכר לחיים באוהל.

ידיים ורגליים: גברים נוהגים ללחוץ ידיים עם כל הנוכחים, אך שימו לב כי נשים עשויות להימנע מכך. כשאתם יושבים, הפניית כפות הרגליים שלכם לעבר מישהו אחר נחשבת כלא מנומסת.

ארוחת ערב: ארוחת הערב מוגשת בדרך כלל על מגש עגול ענק - היו מוכנים להשתמש בידיים!

אמנות ומלאכת יד מקומיות עדיין נפוצות בדובאי וברחבי איחוד האמירויות. ניתן למצוא דוגמאות רבות בחנויות הבוטיק בשכונות ההיסטוריות של Al Fahidi, עם פריטים מודרניים ואמנותיים אשר מוצגים לעתים קרובות בגלריות שונות לאורך שדרת Alserkal.

 

קליגרפיה: האלפבית הערבי הוא השני הנפוץ ביותר בעולם. צורת כתיבה דקורטיבית זו ידועה בשם חאט, שמקורו במילה שפירושה 'קו', 'עיצוב' או 'בנייה'.

חינה: משמשת במקור כלות בכל רחבי האזור עבור מזל טוב בנישואיהן, אמנות קישוט הגוף בחינה נותרה פופולרית כטיפול יופי בדובאי עד עצם היום הזה.

בשמים: העולם הערבי ידוע בניחוחות עזים ובמותגי בושם מודרניים רבים המשלבים בין ארומה בסיסית מסורתית לבין מגוון ניחוחות מודרניים. בקרו במוזיאון Al Shindagha כדי ללמוד על אמנות הבשמים. 

קדרות: אנשים השתמשו בחימר מאז האלף השלישי לפני הספירה. מעבר לשימוש כאגרטלים וכלי קטורת דקורטיביים, קדרות עשויות חימר הן גם כלי אפקטיבי ביותר לקירור מי שתייה.

אריגה: חגורות, אוכפים, אוהלים, סלים ועוד. טכניקת האריגה המסורתית, שנקראת אל סאדו כוללת שימוש בצמר עזים או כבשים או בשיער גמלים ליצירת מגוון פריטים חיוניים.

ריקוד: מבקרים בני-מזל עשויים לראות שורת גברים בריקוד איאלה, אוחזים מוטות במבוק דקים ונעים לקצב כלי הקשה. צורות ריקוד נוספות כוללות את ראזפה, שבמהלכו מקריאים שירה תוך הנפת חפצים נוספים, כגון פגיונות או רובים.

 

שירה: סוגות השירה באיחוד האמירויות כוללת השפעות מקרוב ומרחוק, ומשוררים רבים בעלי שם הגיעו מהאמירויות. שירים רבים הונצחו בסגנון קליגרפי שמעורר אותם לחיים באופן חזותי ובולט, והשירה הנבאטית היא מרכיב מרכזי במורשת האמירויות.

 

עיד: עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחה (שנקראים שניהם, בקיצור, "עיד") הם חגים דתיים חשובים באיחוד האמירויות ועבור מוסלמים בכל רחבי העולם. בתקופה זו יש דגש רב על בילוי עם המשפחה, ברכות מיוחדות לרגל עיד ומתן צדקה לעניים ולנזקקים.

 

רמדאן: החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי מוקדש לשאיפה לטוהר ולמודעות רוחנית רבה יותר. עבור בוגרים שבריאותם תקינה, פירוש הדבר צום משעת הזריחה – לאחר ארוחת הסוחור – ועד שעת השקיעה, כאשר הצמים שוברים את הצום בסעודת ערב שנקראת איפטאר.

 

חתונות: לפי המסורת הקדומה, חתונות נערכו בבית המשפחה, אשר קושט בדגלים ושרשראות. החגיגות נמשכו כשלושה ימים וכללו ארוחה חגיגית. כיום, חגיגת החתונה מתקיימת באולם אירועים או במלון, עם חגיגות נפרדות לאורחים ולאורחות.

מוזיקה: מוזיקה ושירה קשורות זו לזו באופן היסטורי, ומסורות כמו אל שילה וכן אל וואנה משלבות בין מוזיקה לפיוטים. בכל הנוגע למוזיקה מודרנית, דובאי מציעה כיום סצנת מוזיקה משגשגת שכוללת אמנים מקומיים המנגנים בבתי קפה שכונתיים והופעות של כוכבים בינלאומיים באצטדיונים ואולמות קונצרטים מלאים מפה לפה ברחבי העיר.